לאחר האירועים המחרידים שקרו לעם היהודי באירופה בזמן
מלחמת העולם השנייה, הפכה מדינת ישראל למקום שאליו רבים מניצולי השואה
הגיעו בכדי שיוכלו להתחיל את חייהם מחדש. מרביתם אף הגיעו לכאן בגפם
ונאלצו להתחיל בחיים חדשים ללא כל תמיכה לאחר שמשפחותיהם הושמדו בידי
הצורר הנאצי.
כעת, לאחר יותר משישים שנה מאז הקמת מדינת ישראל,
מתבקשות להן יותר ויותר
זכויות ניצולי שואה, כחלק מן התהליך שעוברת החברה הישראלית וההבנה
את המשמעות של הקניית הזכויות הללו. במשך שנים רבות חיו ניצולי השואה
ללא זכויות יתר משמעותיות והדרך שבה המדינה התייחסה אליהם בהחלט יכולה
לעורר מספר שאלות. והנה, בעשורים האחרונים החלו יותר ויותר אנשי ציבור
להרים את הכפפה שנזרקה עם העלייה ההמונית מאירופה ונושא התמודדות
החברה עם ניצולי השואה החלה לתפוס תאוצה. כיום קיימת במדינת ישראל
מספר תכניות כלכליות שמסדירות את הנושא של זכויות
ניצולי שואה. אחת התכניות היא רנטה חודשית שמקבלים
הניצולים, בין אם ממשרד האוצר ובין אם מקרנות כאלה ואחרות המבקשות
להסדיר את הנושא הזה, אפילו היום, יותר משישים שנה אחרי. כמו כן, ישנן
קרנות נוספות שנותנות הטבות כלכליות חד פעמיות לכל הזכאים, וישנה
הגדרה לכל אחת מהן לגבי הזכאות לתקציב. יש קרנות המדברות על היהודים
שחיו במדינות מסוימות ויש קרנות המגדירות את הזכאים כמי שנרדפו על ידי
הנאצים.
הנושא של זכויות ניצולי שואה בישראל מבקש תמיד להתעדכן
ולהישאר רלוונטי לכל הניצולים. ככל שעוברים השנים נשארים פחות ופחות
ניצולי שואה, והיחס שלנו אליהם הוא לא אחת יחס של מובן מאליו. הנושא
של זכויות ניצולי שואה מבקש להראות כי לא הכל מובן מאליו, כי הטראומה
שעברו הניצולים בהחלט ראויה להיות על סדר היום של מדינת ישראל. בין אם
מדובר בקשישים הנזקקים לעזרה סיעודית ובין אם מדובר באנשים בעלי
משקעים רגשיים עמוקים עוד מתקופת השואה, עדיין אנו כחברה צריכים
ומחויבים לדעת ולהבין כי בעצם העובדה שהם מהלכים עדיין בינינו זהו לא
עניין של מובן מאליו. גם כחברה הדורשת לשלום אזרחיה וגם כמדינה
סוציאלית, אנו צריכים לעסוק כל זמן שניתן לנו באלה ששרדו את התופת
הקשה מכל.
עוד באותו עניין:
פיצויים לניצולי
השואה - החלטת בית המשפט-העליון
על המאבק להשבת
נכסי נספי השואה
