עובדים זרים

לא קל להיות קשיש בישראל, בטח ובטח כאשר אתה זקוק לטיפול סיעודי ואין לך את המשאבים הדרושים לכך. הנטל הכלכלי אותו יצטרך לשאת אדם שאינו מבוטח בעבור טיפול סיעודי, אשפוזים וכיו"ב - יכול להגיע עד לאלפי שקלים בחודש.

הביטוח הסיעודי איננו כלול בתוך מסגרת סל השירותים אותו הגדירו בחוק הבריאות. אשפוז במוסד סיעודי שנמצא בפיקוח של משרד הבריאות נע בטווח שבין 7,000 ועד 15,000 ₪ לחודש. גם אם אותו הנזקק לטיפול סיעודי אכן מבוטח באחת מקופות החולים, הרי שעדיין מדובר בהוצאה כבדה מהסיבה שתמיכתן הכלכלית מוגבלת והיא איננה מקיפה דיה לכסות את כל הסכום הדרוש.

מסיבה זו,  רבים רוכשים מבעוד מועד ביטוח סיעודי דרך חברות הביטוח השונות ובכך מבטיחים לעצמם שקט נפשי. גובה הפרמיה מחושבת לפי גילו של המבוטח, היקף הכיסוי ומצבו הבריאותי.

פעולה זו היא נכונה מבחינה כלכלית שכן היא מבטיחה שהמבוטח לא יהיה לנטל כלכלי כבד על משפחתו בעתיד, במידה ואכן יזדקק לטיפולים אלה.

יחד עם זאת, לא כולם ממהרים לשלוף פנקס צ'קים ולחתום על התחייבות כזו עם חברות הביטוח השונות. מעבר לכך שמדובר בהוצאה חודשית של מאות שקלים עוד בטרם הזדקק המבוטח לטיפול כלשהו, מדובר גם בקושי להפנים כי ייתכן שבבוא היום נהיה תלויים בעזרה חיצונית - דבר שרבים מאיתנו מעדיפים להדחיק.

המעמסה הפיננסית על גבי המבוטחים היא זו שגרמה לחבר הכנסת משה שרוני להגיש הצעת חוק בכנסת אודות הבעיה, ולנסות להקל על  אותה אוכלוסייה. הצעת חוק זו מגיעה ממקום של חשיבה סוציאלית שכן יש להוריד את העלויות ולדאוג לרווחת התושבים.

ביטוחי פנסיה (כגון ביטוח מנהלים) מהווים רשת ביטחון לעובד. במהלך השנים העובד והמעביד מפרישים סכום מסוים לקופת גמל במטרה לחסוך לעת זקנה. הוצאה זו נחשבת כהוצאה מוכרת.

לעומת זאת, ביטוח סיעודי אינו נחשב כהוצאה מוכרת ולכן זוהי אינה הטבה סוציאלית. בתוך כך, על העובדים להוציא סכומי עתק, בנוסף להוצאות רפואיות שוטפות.